פסק-דין בתיק ע"א 6899-03-11

1.         בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת אחימן) מיום 30.1.11, אשר הורתה למחוק את התביעה שהגישו המשיבים כנגד המערער בפני בית משפט קמא ומבלי שנפסקו הוצאות.

2.         הרקע לסכסוך רב השנים, שותפות בזכויות במקרקעין במסגרת הגוש הגדול, וכשלטענת המשיבים, המערער הינו בעל זכויות מעטות בלבד וכשבעבר נטען כי הוא מעכב את הבנייה ומנסה לכוף את רצונותיו על הרוב.

מכל מקום, המשיבים הגישו תביעה כנגד המערער וכנגד נתבע נוסף, אשר לאחר מכן התביעה נגדו נמחקה, וזאת לפירוק שיתוף במסגרת ת.א. 28059/07.

הצדדים חלקו בפני בית משפט קמא בדבר אופן פירוק השיתוף, וכשהמשיבים עתרו לפירוק השיתוף על דרך של מכירה כפויה של זכויות המערער ובהתאם להערכת שמאי.

בית משפט קמא בפסק דינו מיום 19.11.07, קבע כי הדרך הראויה לפירוק השיתוף הינה בדרך של התמחרות כללית ועל כן, הורה בית המשפט על דחיית התביעה " במתכונתה הנוכחית, אלא אם כן יודיעו התובעים בתוך 7 ימים על תיקון עתירתם בסעיף 43 לכתב התביעה באופן המכווין את פירוק השיתוף למכירה תחרותית פנימית בבעלי הזכויות שאז תינתנה ההוראות המתאימות".

הנה כי כן, בית משפט קמא בחן את כתב התביעה שהוגש בפניו, וכשהעתירה הייתה לפירוק השיתוף באופן שהרוב ירכוש את זכויות המיעוט, אולם עתירה זו נדחתה ועל כן נדחתה התביעה כולה.

אכן, ניתנה הזדמנות למשיבים להסכים לתיקון התביעה ובאופן שהפירוק יתבצע בדרך של התמחרות פנימית, אולם המשיבים לא ביקשו לנצל הזדמנות זו ועל כן המצב המשפטי הינו דחיית התביעה על כל המשתמע מכך.

3.         המשיבים ביקשו להשיג על פסק דינו של בית משפט קמא האמור, וכשטענתם כי היה מקום להיעתר לתביעתם במתכונתה, דהיינו, כפיית רכישת הזכויות של המיעוט על ידי הרוב.

במסגרת ע"א 3860/07, אשר נדון בפני מותב זה, נדחה הערעור וכשבית המשפט קיבל את עמדת בית משפט קמא בכל הקשור לשאלה של אופן פירוק שיתוף בנסיבות שכאלו.

עם זאת, יצויין כי גם בית משפט זה וגם בית משפט קמא במסגרת פסק דינו האמור, התייחסו לאותה אפשרות הקיימת למשיבים להתמודדות עם אותה טענה של חוסר תום לב שנטענה כלפי המערער, וזאת בהפניה לתקנון ההתאגדות וכל הקשור בכך.

מכל מקום, הערעור של המשיבים נדחה.

4.         המשיבים לא הסתפקו בכך והגישו בר"ע לבית המשפט העליון רע"א 1497/09, אשר דן בבקשה כערעור, אולם דחה את הערעור.

בית המשפט העליון קבע שאכן בהתאם להוראות חוק המקרקעין, אין אפשרות לכוף על מיעוט למכור את חלקו לרוב. יוער, כי אכן כב' השופט רובינשטיין לא מצא לנכון לקבוע מסמרות בדבר, אולם בנסיבות העניין הצטרף אף הוא למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

יוער, כי גם במסגרת פסק הדין בבית המשפט העליון, התייחס בית המשפט לתקנות ההתאגדות, דהיינו, לאותה דרך אלטרנטיבית שעומדת בפני המשיבים.

עם זאת, כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, ציין בפיסקה 19 לפסק הדין " לאור כל זאת, אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולקבוע כי פירוק השיתוף יעשה באמצעות מכירת הנכס כולו. המכירה תתבצע בדרך של התמחרות פנימית בין השותפים - בפיקוח בית משפט השלום..." (ההדגשה שלנו).

ההוספה המודגשת היא זו המהווה את הבסיס להליך נשוא הערעור וכפי שיפורט בהמשך.

5.         עוד טרם שנפנה לעוללות תיק זה, מהראוי להזכיר כי המערער עצמו פנה והגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת.א. 12258-09-09) ועתר לפירוק השיתוף, וזאת, ככל הנראה, באופן של התמחרות בין הצדדים.

אולם, המערער הגיש בקשה לבית המשפט באותה הליך, לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון, ועתר להפסיק את הליך פירוק השיתוף מטעמו.

המערער טען לעניין יפויי כוח מבחינת הייצוג על ידי עו"ד כוכבי, אך הסיבה לבקשתו " לאור החמרה חמורה במצב בריאותי עד כדי סיכון חיים ממשי... אינני מוצא לנכון לסכן ממשית את חיי, כאשר למעשה ניסיתי לקדם את הבניה...".